אַל תִּשְׁמַע, בְּנִי, אֶל מוּסַר אָב
וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַּט,
כִּי מוּסַר אָב הוּא: “קַו לָקָו…”
וְתוֹרַת אֵם: “לְאַט, לְאַט…”
וְסוּפַת-אָבִיב דּוֹבְרָה כֵן:
“הַקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!
לְשִׁיר הַבֵּן וּלְשִׁיר הַנִּין,
הַבָּא מִבַּעַד עֲרָפֶל עָב…
וּדְרֹס לְךָ שְׁבִיל, וְסוּרָה מִן
הַדֶּרֶךְ, הָלַךְ בָּהּ הָאָב,
כִּי לָמָּה תֶּחֱטָא אֶל הַדּוֹר,
דּוֹר עָתִיד רָחוֹק מוּצַף-אוֹר?”
בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,
בִּישׁוֹן הָאֵם, בִּישׁוֹן הָאָב,
הֲתִשְׁמַע, אֵיךְ הָרוּחַ שָׁר
אֶת שִׁיר הַבֵּן, שִׁיר גִּיל וּקְרָב?
בְּלַיְלָה קַר, בְּלֵיל אֲדָר,
הַקְשִׁיבָה אֵיךְ הָאָבִיב שָׁר…
מתוך בטאון השומר הצעיר 1931,
הגדת קיבוץ נען 1936
