וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם,
וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת הָהָר עָשֵׁן;
וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה,
דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה;
וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן נָמוּת.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם,
אַל תִּירָאוּ,
כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים;
וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם –
לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.

וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק;
וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל,
אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.

[שמות, כ, יד-יז]