בר בבל דסליק לארעא דישראל
[בן בבל שעלה לארץ ישראל].
נסיב איתתא
[נשא אישה].
אמר לה: בשלי לי תרי טלפי
[שני עדשים].
בשילה ליה תרי טלפי
[בישלה לו שני עדשים].
רתח עלה
[כעס עליה].
למחר
[למחרת], אמר לה: בשילי לי גריוא
[בשלי לי סאה (בין 7 ל־14 ליטר, על פי שיטות שונות)].
בשילה ליה גריוא
[בישלה לו סאה (של עדשים)].
אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני
[לכי הביאי לי שני "בוציני" (מילה שמשמעה דלעות או נרות)].
אזלת ואייתי ליה תרי שרגי
[הלכה והביאה לו שני נרות].
אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא
[לכי שברי אותם על ראש ה"בבא" (מילה שמשמעה שער, אך משמשת גם כשם פרטי)].
הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא
[היה יושב בבא בן בוטא בשער ודן דין].
אזלת ותברת יתהון על רישיה
[הלכה ושברה אותם על ראשו].
אמר לה [בבא]: מה הדין דעבדת
[מה הוא זה שעשית]?
אמרה ליה [לו]: כך ציוני בעלי.
אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
בבלי, מסכת נדרים, סו', עמוד ב'
