אנו עומדים בחנוכה, שבה נקבעו צורות מיוחדות של מצוה יסודית,

ומהדרין ומהדרין מן המהדרין, שאין בשאר המצוות.

כי אחרי הנפילה הרוחנית הגדולה,

אחרי ההתיונות הגמורה שהגיעה גם עד הכהונה הגדולה, בודאי רפו הידים.

וכשהתעוררה הגבורה הממלכתית והשאיפה להרחבה והחרות המדינית התחילה להכות גלים,

היתה ההכרזה הראשונה חרות האומה.

עצם ההכרזה הזאת יש לה מעלה גדולה וקדושה כלפי ההתיונות.

אבל בלי "כהניך הקדושים"[=החשמונאים] לא היה בה כח לעמוד ולהמשך עד הסוף.

ואת זה הראה לנו הקב"ה בנס של פך השמן,

שהפך הקטן שהיה חתום בחותמו של כהן הגדול

היה בו הכח להאיר את האור הגדול לתוך כל נפש האומה…

…ובנגוד להתיונות שפשטה אז בישראל,

שגזרה: "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל" (ב"ר פ"ב ד),

החליטו בית דין של חשמונאים להזכיר שם שמים גם בשטרות.

כלומר הכנסת זרם קודש גם בחיי החול.

ובדרך זו עלינו ללכת גם היום,

להכניס את גרם הקודש בכל דרכי החיים,

העבודה והבנין של תחית עמנו על אדמת קדשו.

מתוך: 'קודש וחול בתחיית ישראל', מאמרי הראי"ה, ההד, שנה ו', חוב' ה' תרצ"א 1931