קודם כל עליכם ללמוד מהו הטבע האנושי, ומהו שאירע לו. ראשית כל היו המינים של בני האדם שלושה, ולא שניים כמו עכשיו, זכר ונקבה; כי גם מין שלישי היה בנמצא, מעורב משניים אלה […] שאז היה מין אנדרוגינוס, אשר צורתו ושמו היו מורכבים משניים אלה, מהזכר והנקבה.
[…] צורתו של כל אדם היתה עגולה כולה; גבו וחזהו היו עשויים במעוגל, וארבע ידיים היו לו, ורגליים כמספר ידיו, ועל צוארו המעוגל ישבו שני פרצופים, שווים זה לזה בכל…ושני פרצופים אלה שפנו לצדדים הפוכים היו מחוברים בראש אחד, וכן היו לו ארבע אוזניים וערוות שתיים… ובהישענם בזה אחר זה על שמונת האברים שהיו להם בימים ההם, התקדמו אנשים אלה אגב גלגול במהירות רבה.
[…] ונוראים היו ברוב כוחם וחזקתם, וברום לבבם תקפו את האלים… וזיוס והאלים האחרים טיכסו עצה מה יעשו להם, ולא מצאו… העמיק זיוס לחשוב, עד שאמר לבסוף:
'דומני שמצאתי עצה כיצד יתקיימו בני האדם, ומהיותם חלשים יותר יחדלו מחוצפתם … אחתוך אותם לשניים, וממילא יהיו חלשים יותר… בקומה זקופה יהלכו על שתיים ואם עוד יוסיפו לנהוג בחוצפה ולא יאבו לשקוט, אחזור אמר ואחתכם לשניים ויהו מקפצים על רגל אחת, כחוגגים בחג דיוניסוס'. לאחר שדבר כן חתך את בני האדם לשניים.
והנה לאחר שנחתך טבעו של האדם לשניים, התגעגע כל חצי לחציו השני והתרועע אתו; והיו מחבקים זה את זה בזרועותיהם ומגפפים איש את רעהו… ובכן, מאז ומעולם נטועה בבני האדם אהבת איש אל רעהו, שהיא מלכדת את הטבע הקדום ומנסה לעשותו אחד מתוך שניים, ולהעלות ארוכה לטבע האנושי.
וכל אחד מאתנו הרי הוא חלקו השני של אדם אחר…
ולפיכך מבקש כל אחד תמיד את החלק השייך אליו…
ושעה שיפגוש במחציתו שלו, אזי לפלא יהי שיעור הזעזוע שיזדעזעו בשל ידידות, השתייכות ואהבה, ואם לומר את הדבר בפה מלא: לעולם לא יסכימו להפרד זה מזה אף לזמן קצר. ועם היותם חיים איש עם רעהו כל ימיהם – כך הם עשויים שאין בפיהם אף לומר מהו שהם מבקשים זה מיד זה…
כל אחד מהם היה רוצה להתחבר ולהירתך אל אהובו, עד שמשניים ייעשו אחד.
וסיבת הדבר – שכך היה טבענו הקדום, והיינו שלמים. הנה התשוקה לשלימות, והרדיפה אחריה נקראת בשם ארוס. וכפי שאמרתי: לפנים היינו אחד, ועכשיו פיזר אותנו האל בשל רשעותנו…
אפלטון, המשתה
