האם אתם מזדהים עם דבריה של ליאורה ריינגלוד – לפעול על בסיס אינטואיציות? או שאתם נוטים יותר להסכים עם מירי אמיתי – חייבים פערים על מנת שיהיה חינוך?

בעיקרון אני בעד להשהות תגובה, לא להיגרר לתגובתיות, אלא ליזום. ליזום בזמן הנכון בדרך המתאימה במקום הנכון.

אני מזדהה עם אינטואיציות. עלמה זק פועלת כך וזה הולך כי היא בזירה שלו. היא בשפה שלו. היא לא המבוגר האחראי (כאילו לא) אלא משתווה לילד ומשקפת לו כך את מצוקתה במקביל למצוקתו. הוא מתגייס עבורה וזה הישג מרשים

הסצנה מפלפלים ממש מרגשת… מראה דרך מקורית ועוצמתית להתמודד עם פערי תקשורת ברמה קשה. לא הספקתי לצפות בראיון אבל אני בעד הגישה שמוצגת בפלפלים צהובים…